#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכח. הצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו. מתי אמרו כן ומדוע לא היו מחללים את כל הכרם במחובר בבת אחת? 	"כתבו התוס' (ד""ה כל) שבעל השדה היה מניח מעות בעוד שלא נלקט ואומר כרם רבעי זה לכשיהיה נלקט יהיה מחולל אחר הלקיטה. ואע""ג שאפשר לחלל במחובר לקרקע לא היו רוצים לחלל הכל בבת אחת לפי שהיו רוצים להוליך שאר הפירות לירושלים א""נ לפי שלא היה מועיל חילול למה שיגדל אחרי כן <sup>קכג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכג.  והרשב""א  (ד""ה לא)  הביא את דברי הרמב""ם שאין פודין כרם רבעי במחובר וכתב שזה תימא היאך הניח מה שכתוב בסוגיין שאפשר לפדות במחובר מפני התוספתא החולקת, עכ""ד. ולרמב""ם מתורצת שאלתנו.</span>"	"ב""ק תוס' סט."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכט. למסקנא מדוע ר' יוחנן לא פסק כצנועין? 	ר' יוחנן פסק כסתם משנתנו שאין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. ואינו משלם כפל לבעלים לפי שהחפץ הגנוב אינו ברשותם והוא הדין שאינו יכול להקדיש ולפדות ולהפקיר חפץ שאינו ברשותו, והעדיף ר' יוחנן סתם משנתנו על סתם משנה דצנועין משום שמסייע ליה קרא 'ואיש כי יקדיש את ביתו' מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו.	"ב""ק סט:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"של. מה הנפק""מ אם היינו אומרים שצנועין ר""מ היא מדעת ר' יוחנן שהם בשיטת רבי דוסא? "	"אם היינו אומרים שצנועין ר""מ היא לא היו הבעלים יכולים להפקיר את הלקט כשאינו ברשותם אלא רק לפדות רבעי שאינו ברשותם כיון שגם הוא 'קודש' והוקש למע""ש, אבל לדעת ר' יוחנן שהם בשיטת רבי דוסא יכולים הבעלים גם להפקיר דבר שאינו ברשותם."	"ב""ק סט:"		
